על חוות האפרסמון
חקלאות עברית שמחברת בין העבר לעתיד
הסיפור שלנו
לפני למעלה מ־1,500 שנה, נעלם מצמחי הארץ אחד מהצמחים הייחודיים, היקרים והמוערכים ביותר של תקופת התנ"ך:
האפרסמון המקראי, אשר שימש בשמים, מרפא, קטורת ומקור כלכלי מרכזי של ארץ יהודה.
צמח זה - שהיה מתועד כבר אצל ירמיהו, יחזקאל ובספר שמות, נחשב ליקר ערך כלכלי ורפואי.
הוא גודל בעבר באדמות יריחו, הוזכר במקדש, והיה חלק ממורשת חקלאית־רוחנית של מלכים וכהנים.
תחיית המסורת
לאחר שנכחד לחלוטין, האפרסמון חזר אל אדמתו.
בחוות האפרסמון, בצפון ים המלח, אנחנו מגדלים אותו מחדש, יחד עם עצי לבונה מקראית, זנים שונים של מור וצמחים מקראיים נוספים, בשיטות טבעיות ובמיקום ההיסטורי המדויק בו הם גדלו לפני אלפי שנים.
מה שהיה בעבר מתנה מהמלכה שבא לשלמה, נכס חקלאי של הורדוס, ושלל שנבזז ע״י אנטוניוס ונשלח לקליאופטרה, הופך היום שוב למציאות חיה, שורשית, ישראלית.
החזון שלנו
מטרת החווה היא להחזיר לחיים את חקלאות צמחי הקטורת והתמרוקים של ימי התנ״ך, ולשלב אותה בעולם העכשווי:
במוצרים טבעיים, בעבודת יד, בתודעה סביבתית, ובחיבור של ממש בין אדמה, מסורת וזהות.
במקום לדבר על "מורשת" - אנחנו שותלים אותה.
במקום להתגעגע - אנחנו זורעים, קוטפים, ומזקקים מחדש את מה שכמעט ונשכח.
האיש שמאחורי החווה – גיא ארליך
גיא ארליך הוא חקלאי־חוקר, ממציא ויזם – שהפך סקרנות אישית לפרויקט לאומי:
לגדל מחדש את צמחי הקטורת של התנ״ך, ולעשות זאת כאן – בארץ ישראל, באדמתם המקורית.
"כשהתחלתי לחקור את האפרסמון, גיליתי שאף אחד לא הצליח לגדל אותו במשך 1,500 שנה.
כשהצלחנו לגדל אותו מחדש - ידעתי שזה לא רק צמח. זו משימה."
היום, גיא וצוותו מגדלים מינים מקראיים נדירים, מזקקים מהם שמנים ותמציות – ומשיבים עטרה ליושנה, צעד אחר צעד, על אדמת ים המלח.
בחוות האפרסמון, המסורת אינה פרק בהיסטוריה - אלא אדמה חיה, עצים שורשיים, ועשייה שמחברת בין קדמוניות לתרבות מקומית, בין העבר לעתיד.
"לגדל את צמחי התנ"ך באדמתם המקורית – זו לא רק חקלאות, זו שליחות אמיתית."